פסק-דין בתיק תא"מ 41205-06-12

1.      תביעה שהוגשה בגין נזק שנגרם לרכב התובעים באירוע תאונת דרכים מיום 19.4.12 כאשר האחריות לתאונה מוטלת לטענת התובעים על הנתבעים: נתבע מס' 1, מוחמד ראבוס שנהג באוטובוס  וכן נתבעת מס' 2 הסעות רהט בע"מ בעלת הרכב ומעסיקתו של הנתבע.

2.      כמפורט בכתב התביעה התאונה ארעה עת עצר רכב התובעים עצירה מוחלטת בעקבות פקק תנועה בכביש, תוך שמירת מרחק סביר מהרכב שלפניו, לפתע נפגע מאחור ע"י רכב הנתבעים שהינו אוטובוס ונהדף קדימה לעבר רכב שנסע לפניו.

3.      נתבע מס' 1 טען שאין לו כל קשר לתאונה וכי לא נהג כלל באוטובוס.

4.      נתבעת מס' 2 הכחישה אף היא שנתבע מס' 1 נהג מטעמה באוטובוס. לגבי אירוע התאונה טענה שלא היה כל מגע בין רכב האוטובוס לרכב התובעים.

5.      בדיון שהתקיים נחקרו התובעת וכן אחותה, ואף נהג הרכב הראשון מר טאיה דוראי. כן נחקרו הנתבע מס 1 ומר סלימן אזברגה.

6.      השאלה הראשונה העומדת לדיון הינה מי נהג באוטובוס של נתבעת מס' 2.  התובעת וכן אחותה שבו והעידו שהנתבע הוא שנהג ברכב. עם זאת מעדותן התרשמתי שלא ראו אותו בזמן אמת כשהוא נוהג ברכב, אלא הגיעו למסקנה שהוא הנהג מאחר והוא זה שהגיע אליהן מיד לאחר התאונה ומסר להן את פרטיו. הפרטים שנמסרו הם שמו ומספר הטלפון שלו.  כן עלה מעדותן שמיד לאחר האירוע התאספו אנשים רבים סביבן.

7.      עלי לציין שאחות התובעת העידה שראתה את הנתבע מס'1 שהוא נוהג ברכב כאשר נסע לצידם במסלול הנסיעה, אולם איני יכולה לקבל עדותה בענין זה , שכן התאונה ארעה כאשר רכב האוטובוס היה מאחורי רכב התובעת ופגע ברכבה. כן לא עלה מעדות התובעת עצמה שרכב האוטובוס נסע  קודם לכן בנתיב המקביל לנתיב נסיעתה.

8.      נתבע מס' 1 העיד מנגד, שהיה במקום קרוב עד מאוד למקום התאונה, כחמישים מטר, ועל כן מיד כאשר הבחין בתאונה הגיע למקום. הוא ראה את התובעת ואחותה מבוהלות ועל כן מסר להן פרטיו- שמו ומספר טלפון שלו על מנת שיתקשרו אליו אם תהיה בעיה כלשהיא. הוא שב והעיד שהתובעת ואחותה היו נסערות לאחר התאונה וכי לא הוא שנהג באוטובוס.  כן העיד שלמקום הגיעו אנשים רבים.

עד זה העיד בבהירות ובאופן שבית המשפט נותן אמון בעדותו. מכאן שיכול והתובעת ואחותה ולא שמו לב מי שנהג ברכב, אלא ראו את הנתבע שהגיע על מנת לעזור להן, ומסר להן שמו ומספר הטלפון שלו כמי שנהג באוטובוס, שכן היו נסערות בעקבות אירוע התאונה.

9.      חיזוק לעדותו מוצאת אני גם מעדות נהג הרכב הראשון, מר טאיה דורי . מעדותו לא עלה שראה את הנתבע שהוא נוהג ברכב. גם מעדותו עלה שראה את נתבע מס' 1 משוחח עם התובעת מיד לאחר התאונה.

10.  גם מר סולימאן אזברגה העיד שהוא זה שנהג באוטובוס. הוא העיד שמיד לאחר התאונה הציע לתובעת ולאחותה עזרה אולם הן סרבו. (ראה עמ' 12 שורות 1-2 ). כן העיד שבמקום התאספו אנשים רבים, כאשר ראה במקום גם את נתבע מס' 1.

11.  אין מחלוקת שלאחר התאונה אף הגיע הנתבע יחד עם מר אזברגה לבית התובעות. מעדות הנתבע עלה שעשה כן  מאחר ואביה של התובעת התקשר אליו שכן נתן את מספר הטלפון שלו לתובעת. מאחר והוא נוהג לעשות "סולחות" בין אנשים הגיע לבית. (ראה עמ' 10 שורות 24-28).  גם מר אזברגה העיד שהגיע אל התובעת לביתה לאחר התאונה. מכאן שאף עובדה זו אינה משנה המסקנה שלא הוא זה שנהג ברכב.

12.  לאור כל האמור לעיל מסקנתי הינה שנתבע מס' 1 לא נהג ברכב האוטובוס אלה מר אזברגה.

13.  השאלה השניה הינה האם נהג רכב הנתבעת מס' 2 הוא האחראי לקרות התאונה?

התובעת העידה שכאשר עמדה בנתיבה, תוך שמירת מרחק סביר, פגע בה רכבה אוטובוס והדף את רכב לעבר הרכב שעמד לפניה.

גם אחותה של התובעת העידה באופן דומה.

ברכב התובעת קיימים נזקים הן בחזיתו והן מאחוריו.

חיזוק לעדות זו מוצאת אני בעדות נהג הרכב הראשון, טאיה דוראי שהעיד שהרגיש רק מכה אחת ברכבו.  אם קודם לכן היה פוגע רכב הנתבעת ברכבו ורק לאחר מכן היה נפגע מרכב האוטובוס היה מרגיש שתי מכות.

מר אזברגה העיד שלא היה כל מגע בין הרכבים. לא קיבלתי כל הסבר אם כך כיצד נגרם הנזק האחורי ברכב התובעת.  נכון הוא שהנזק הקדמי הינו גדול יותר, אולם עדיין יכול וכתוצאה מההדיפה ולאור מיקום הרכבים וצורתם השונה ייפגע רכב התובעת באופן חמור יותר בחזיתו . עם זאת עיון בתמונות מעלה שקיים נזק מאחורי הרכב.